שאלת משמעות החיים של הגבר המגטאו

מקור תמונה: cablook.com

השיטה הישנה של "להיות אבא מפרנס טוב, לגמול חסדים ולתרום לחברה" כבר לא רלוונטית, כי את תפקיד האבא נטלו מאיתנו ונתנו לממשלה, לגויים ולממזרים. היום בשונה מפעם, ההיפרגמיה בשוק יחסי המין והכלכלה גבוהים מדי ובלתי אפשרי להיות מפרנס ראוי, לכן צריך לחפש ערכים אחרים, בשונה ממה שהיהדות הממסדית מכתיבה לנו. נגמר עידן הבומרים והממשלה. הגבר היהודי של ימינו מוצא את עצמו בעמדה חדשה כאשר הממשלה היא אוייב, וצריך להתנתק ממנה בכל דרך אפשרית על מנת לשרוד. עלינו להשאיר מאחור את מרבית נשות העם היהודי והזקנים שלא מפנימים ולא מוכנים לשתף איתנו פעולה. ובלאו הכי אין לנו בכלל את היכולת להמשיך לתחזק את המערכת ממנה הם ניזונים כי זה קשה מדי ולא מציאותי. אנחנו נאלצים לעבור לשיטה חדשה של עזרה לעצמנו בראש ובראשונה, ויציקת תבנית מחשבתית ששמה במרכזה את הנהנתנות וההשרדות.

נקיטת ההחלטות שלך בתור גבר צריכה להתבצע מתוך הבנה של הקלפים שבידיך והגיון בריא תוך מציאת משמעות חדשה לחיים. בדורנו אין שום הערכה כלפי הזכרים היהודים, ולכן כל אחד מאיתנו חייב למצוא משמעות חדשה לחיים. מכאן נובע שכל ההחלטות שאתה תנקוט בתור גבר יהודי נרדף יהיו שונות לחלוטין מהלך חייו של ההורים שלנו שאכלו בכפית זהב והשאירו לנו גיהנום פמינאצי וחובות עתק לשלם. זה מצב קשה בו צריך לזרוק את כל הערכים הישנים שהושתתו עמוק בתת המודע שלך, ואולי אפילו להתנתק מהמשפחה שינסו לגרור אותך בחזרה אל הסגידה לואגינה היהודיה ולמדינה. מהלך כזה גורם לגבר בדרך כלל לחוות משבר של חיפוש משמעות חדשה לחיים, וחלק מהאנשים שלא מוצאים אותו מדרדרים לסמים ואלכוהול. חסרות בימינו דמויות אב כמוני שמוכנות לתת לגבר הישראלי את הכאפה שהוא זקוק לה, ולתת לו משמעות אמיתית לחיים שגם תהיה לטובתו. מסע החיפושים שלך אחר הסיבה לחיים מסתיימת כאן, ועוד מעט אגיד לך בדיוק מה היא.

אבל בוא נבין קודם, שהבומרים לא חוו את המשבר האקזיסטציאלי שאנחנו חווים כרגע. בימיהם היה אפשר פשוט לעבוד בעבודה אחת מסודרת, להתחתן, לבגוד באישה בשושו, להזניח את עניין השידוך של הילדים, לעשות חטאים שפוגעים בדורות העתיד (זיהום הסביבה לדוגמא), להמליט ממזרים חד הוריים, ובסוף עוד לקבל על זה במתנה פנסיה שמנה וקצבאות ביטוח לאומי. כלומר הערכים העליונים שלהם זה המדינה והאישה הישראלית שהם סוגדים להם עד היום. אבל היות והמוח מאבד את רוב גמישותו לאחר גיל 25 (במיוחד אם הבן אדם לא ממשיך לפתח את המחשבה שלו), דור המנותקים שגידל אותנו פשוט לא מסוגל להפנים שהשיטה שלהם לא עובדת יותר. הם לא מסוגלים וגם לא רוצים לעכל שהביטוח לאומי או-טו-טו קורס, שההיפרגמיה נוראית, ושהצעירים כבר לא מסוגלים לעמוד בתנאי הגיהנום הפמינאצי שהם הורישו לנו. והכי גרוע, שהם נוטים לתקוף ולהשתיק כל גבר יהודי שיעז ללכת בדרכו ולסרב לקבל את הערכים הפג תוקף שלהם.

זה גם קשה מאוד לעזוב את הדרכים הנילוזות של ההורים וללכת בדרכנו, היות שבתור גברים יהודים גם מוטמעת בנו החמלה, השבטיות, הרצון לעזור לזולת והאינסטינקט לכבד את ההורים. במשך אלפי שנות ברירה טבעית של צדיקים וקיום מצוות אבותינו גרמו לכך שבDNA היהודי תצטמצם מאוד מידת האכזריות עד רמה שקשה לגבר יהודי ללכת לדרכו ולהפסיק לתחזק את אחיותיו וזקני עמו. אם כן נשאלת השאלה, איך אפשר להשתיק את הרצון הזה לעזור ולהפסיק לשתף פעולה עם אחיותינו השרמוטות ואבותינו החטייארים הסוטים? והאם בכלל יש טעם לעשות את זה, הרי שכל מקרה המסע אחר הנהנתנות משמעותו הכחדה עצמית: גברים מגטאו לא מתרבים בדרך כלל, ואם כן אז זה ילדים ממזרים מאישה גויה. איך נרשה לעצמנו בתור יהודים להפוך לאגוטיסטים מניאקים שדואגים רק לתחת של עצמם וזורקים קצוץ על החברה שמסביב? איזה משמעות בכלל יכולה להיות בחיים כאלה, חסרי המשכיות ומלאי בדידות?

התשובה לכך היא פשוטה מאוד, והיא גם מצויה בתורה: אנחנו פשוט חיים בדור של סדומאים רשעים, ואונסים אותנו ללכת אחר ה"נהנתנות". מדובר בהשרדות פיזית של ממש, גם אם זה כולל הפקת הנאות מדברים תפלים כדי לא להדרדר להיות נרקומן ולמות בזבל ממנת יתר של סמים. גזלו מאיתנו את הזכות הבסיסית ביותר לזיווג עם אישה בתולה וצעירה מהעם שלנו, והחסרון הנפשי שחווים גברים פה במדינה מפיל אותם להתמכרויות נוראיות מבלי שהם מבינים בכלל למה. בימינו פתאום עצם העובדה שאתה נולדת יהודי לא מספיק מזכה אותך לכך שתהיה לך נקבה יהודיה, למרות שלאורך כל הדורות זה היה דבר מובן מאליו. הפיכת הנהנתנות לערך המרכזי ביותר בחיים שלך היא בסך הכל תוצאה של אילוץ, ונכפה עלינו לעשות את זה בדורנו כדי לכפר על המחסור בדבר האמיתי. כלומר במציאות הנוכחית זה בסדר גמור להפוך את משמעות החיים לנהנתנות, מתוך שיקולי השרדות פיזית ונפשית כי הנפש והגוף משפיעות אחת על השניה באופן ישיר.

צריך לדייק פה למה הכוונה במילה "נהנתנות”, כי יש כאלה שיחשבו שאני ממליץ פה לעשות סמים ולהיות נרקומן שנכנס למינוס בבנק כמו הערסים המטומטמים ברחבי פמיניסטאן, או יחשבו שאני ממליץ להיות בהמה כמו גויים מתיוונים. אך הכוונה שלי אינה להיות אהבל משוקץ כלל. להפך אנחנו כאן התכנסנו בתור גברים איכותיים שחיים במודעות חברתית גבוהה, לא איזה דבילים פרימיטיבים שמצאו את עצמם בזבל. כאן זה לא הופעה של עומר אדם עם ערסיאדה מטונפים ש"באו להינות" או איזה משחק כדורגל של דבילים בעלי אייקיו חד ספרתי. לא. הכוונה שלי ב"חיי נהנתנות" היא הפקת מיטב ההנאה שאפשר להפיק מהחיים לטווח הארוך. כלומר כל הפעולות של הגבר המגטאו צריכות להיות כאלו שיניבו לו תזרים דופאמין הגדול ביותר לזמן הארוך ביותר האפשרי על פי התחזיות וההגיון הבריא שלו. זו גם צריכה להיות משמעות החיים שלך בתור גבר שהלך בדרכו.

לדוגמא, להזריק לעצמך הרואין מכפית מחוממת במצת זה דבר שמביא סטלה פיצוצים ומלא דופאמין, אבל אחרי כמה שעות יש מינוס בבנק ההנאה וגם אתה מתמכר לזבל הזה. לכן זה לא נקרא חיי נהנתנות, כי כעבור שבוע אתה כבר תמצא את עצמך בבית חולים על כסא גלגלים, רגליים כרותות ובוהה במפית. לעומת זאת, לדפוק ביד דווקא כן יכול להיות סם נחמד כי זה לא ממכר וזה מביא יישוב הדעת במקום שתרדוף אחרי שרמוטות ישראליות חצי ערומות. דפיקה אחת ביד יכולה לחסוך לגבר היהודי 20 שנה של תשלומי מזונות על ילד מהמאהב הערבי שחרבנה השרלילה היהודיה החילונית, ולכן זה באמת ביזנס משתלם מבחינת כמות הדופאמין לטווח הארוך. כלומר זה לא שאנחנו בהמות רודפי הנאה, אלא בוחרים לספק את עצמנו באופן מודע על מנת לא ליפול לבור של נחש ישראלית. זו היא גם המשמעות החיים שלך בתור גבר יהודי במדינת פמיניסטאן, כי אתה פה זן נרדף שרוצים להשמיד. זה "דין נרדף" על פי התורה ולכן מותר להיות אנוכי מנאייק ולעשות את החיפוש אחר הנאות ארוכות טווח בתור מרכז החיים שלך.

הכלל הזה הוא אוניברסלי, והאמת שגם אם נסתכל על התורה, כל הדתות, ובכלל כל פילוסופיה שהיא בעולם אנחנו נגלה שזה הפתרון שתמיד מובא לגבי החידה "בשביל מה אני קיים". כל בן אדם שאי פעם שאל את עצמו את השאלה הזו ומצא לה פתרון שהביא לו מענה, בסופו של דבר פשוט בחר בדרך שהביאה לו הכי הרבה סיפוק לטווח הארוך – לפי השיקולים שלו. זה כולל את הנזירים הבודהיסטים שהחליטו שהם יהנו יותר אם פשוט ישכחו מעוני שלהם, את היהדות שהחליטה שהסיפוק גבוה יותר מתי שכולם מרוסנים, הנוצרים הפרוטסטנטים שהחליטו שאפשר להפיק יותר הנאה מליברזליזם, הציונים שראו שמהנה יותר להיות ריבון במדינה משלהם. זה כולל אפילו את הערסיאדה הטיפשים שמעדיפים להכנס למינוס בבנק ולקחת ג’יפ מפואר במשכנתא על מנת להרשים שרלילה ישראלית: הם פשוט מגיעים למסקנה הזו כי הם קצרי ראייה ובכלל לא מסוגלים לדמיין את החיים של עצמם בעוד 5 שנים אחרי שהבנק יבוא לדרוש את הריביות ויגמר להם הכסף (במילים אחרות הם פשוט דבילים). אבל אנחנו בתור גברים ישראלים עם ראש על הכתפיים שמבינים איפה חיים ורואים את המציאות כפי שהיא, צריכים לחפש פתרונות לסיפוק ארוך טווח במקומות אחרים.

אפילו ערס חנטריש נטול חולצה מלמד תורה יותר אמיתית מאשר הרבנים המזויפים בימינו. הגיע הזמן להתנתק. -מקור: טיקטוק

היהדות המזוייפת שדוחף לנו היום הממסד כבר לא מספקת את הצרכים הכי בסיסים של הגבר לטווח הארוך, כלומר אנחנו לא מקבלים: 1. אישה ממושמעת עם חור, 2. שעושה גם בישולים וכביסות. ובתכלס? אין שום דבר יותר בסיסי מסקס וזוגיות. אם אנחנו לא מקבלים את הדבר הזה, אז כמובן שגם אין טעם לשתף בכלל שום פעולה עם היהדות ולהשקיע בה. ההסכם החברתי הכי קדום והכי בסיסי של הדתות תמיד היה סיפוק גברי השבט תמורת המוכנות שלהם להיות זכרי בטא נחמדים שתורמים לחברה. אבל בימינו אם אתה בחור נחמד בטא שמשלם מיסים אז פשוט באים גויים אלימים, לוקחים את לך כל הנשים, ואתה נשאר בתול שפתיים ערירי בן 30 שבסוף גם מתחתן לאיזה שרמוטה לזמן וקצר ומשלם לה מזונות לכל החיים. זה מצב חברתי הזוי שמתאים יותר לחיי ג'ונגל ולא לחיים מתורבתים בציויליזציה אנושית. הדרך היחידה של הגבר היהודי בימינו לא להכחד ולא להפוך לעבד היא פשוט להתנתק מהיהדות, או להתחבר לאיזה כת יהודית מאוד קיצונית ומצומצמת– אם בכלל יצליח להתקבל לשם. המוטיב העיקרי שתמיד צריך להנחות אותך בלי שום קשר לבחירות שתעשה הוא: "איך אני מפיק מקסימום הנאה, לטווח הכי ארוך האפשרי?" ,ומעבר לכך כלום. בדיוק כמו שאנשי החברה הישראלית בימינו מתנהגים כמו בג'ונגל, כך גם אנחנו צריכים להפסיק לקשר את הערכים שלנו אליהם ולהתחיל להתנתק.

ואגב, זה שאתה הופך מכבשה לזאב ומתחיל ללכת בדרכך זה לא אומר להיות רשע מניאק. הפגיעה בזולת זה גם דבר שמפחית דופאמין, הרי בכל זאת אנחנו יהודים ומידת הרחמים עדין קיימת בתוכנו. פגשתי הרבה אנשים שהיו פעם רעים, והעניין של ניקוי חטאים הוא דבר אמיתי ואפילו ביולוגי. מבחינה חילונית-דארוויניסטית, כשבני האדם היו חיים בשבטים במערות, כמות מסויימת של חטאים הייתה יכולה לגרום לעויינות מצד השבט ולרצח של אותו האדם החוטא ולכן חטאים של בני אדם תמיד "רודפים" אותם, כלומר המוח תמיד מזכיר לך את המעשים הרעים שעשית מתוך חשש שאולי מישהו בסביבה עדיין שומר טינה ועלול להתנפל עליך ולרצוח. זה דבר אמיתי שהתקבע ביולוגית, שכן בימי המערות אנשים שהיתה כלפיהם הרבה שנאה מהסביבה היו פשוט נכחדים. שוב, העניין הוא להשיג כמה שיותר הנאה לטווח הארוך שמתאפשר על פי הנסיבות האישיות והסביבתיות. זה לא כמו אצל האמריקקים ששוכחים לגמרי שהם חיים בתוך ציויליזציה “דו ואט איז גוד אונלי פור יורסלף”, או “סלף לאב” – ממש מאוננים לעצמם כל היום ועוד מצדיקים שככה צריך להיות ושזה מוסרי. האנוכיות הזו היא ממש לא המצב האופטימאלי וזה לא ייגרום לחברה שכיף לחיות בה, אבל כיום הרבה מאיתנו אנוסים לדרך החיים הזו ואין שום ברירה אחרת. כלומר צריך לדאוג בראש ובראשונה לעצמך כדי לשרוד, אבל להיות אנוכי זה לווא דווקא אומר להיות רשע.

במיוחד בימינו, כשהמוסר החברתי מעוות לגמרי ולהפך צדיקים נחשבים לרשעים רק כי הם אומרים את האמת, באמת יש טעם לפעול על פי ההלכה ולשתוק כדי לא להסתבך עם הרשעים מסביב. כנראה זו גם הסיבה שכל כך מדגישים היום "הלכות לשון הרע והלבנת פנים", כי רק לאמר את האמת הפשוטה והבסיסית ביותר ש"אישה זה רכוש" עלול כבר לסבך אותך במדינת סדום-פמיניסטאן. כלומר היום בשביל להשיג הנאה צריך גם לדעת איפה לוותר על סיפוק צרכים מסויימים ולהתפשר, כי המשאבים נורא מוגבלים והחופש מאוד מצומצם. הדרך היחידה לשרוד ולא להפוך לנרקומן היא לנווט את הדרך בחכמה וערמומיות רבה בתוך הגיהנום הפמינאצי שנולדנו לתוכו. אני בטוח שזה מאוד מהנה לקלל נשים ישראליות ברשת מהחשבון פיסבוק האמיתי שלך, אבל בדיקטטורה הפמינאצית שאנחנו חיים בה זה גורר גם תביעה ע"ס מאות אלפי שקלים שהשופטת הפמינאצית מייד תכרע לטובת השרמוטה. כלומר זה נוגד את מטרת החיים של הגבר המגטאו שמתנתק מהזונות היהודיות ומעדיף לקבל סיפוק לטווח הארוך (לא סיפוק אנאלי עם עמוס צינורבשוילי, אלא סיפוק אמיתי של דופאמין).

שומרים הלכות לשון הרע! לא כדי לשמור על כבודן של שרמוטות מסריחות, אלא כדי להינצל מתביעת מהס.מ. הישרעלית שמחפשת לתבוע כל דבר שזז. -מקור: כל הזכויות שמורות לבעלת הסרטון המקורי.

שוב אני מדגיש, המטרה שלנו בחיים בתוך גטו פמיניסטאן היא לקבל כמה שיותר הנאה שאפשר מבחינה פרקטית, לא מה שהיה אפשר להפיק בתיאוריה. זו המשמעות לחיים, ואין שום צורך להתפלצף עוד לגבי "אקזיסטנציאליזם", “למה אני חי", “בשביל מה נולדתי" “איזה דכאון". כל זה אפשר לזרוק לפח, וחסכתי לך בזבוז זמן על השוואות של המצב שלנו לעומת המצב של אנשים אחרים שכיף להם יותר ממך. כל ההשוואות האלה הן חרטא, כי אתה משווה את עצמך לאנשים אחרים שנולדו עם קלפים אחרים בידיים שלהם. אמנם מבחינת ההגיון המצב שלהם יותר טוב משלך, אבל מבחינה לוגית זה גם לא הגיוני לבזבז את הזמן ולחשוב על זה בזמן שיכלת לשפר את המצב שלך. כלומר מה שהגיוני במצב שלנו כגברים יהודים צעירים זה לחשוב לא בהגיון. בימינו עדיף לזרוק את הלוגיקה לתוך האסלה ביחד עם הצואה, כי ככה אפשר לפנות את המוח להתעסק בדברים הלוגיים שכן רלוונטים, כמו לדוגמא חישובים ותכנונים כיצד לעוף מפה לתאילנד. ומי שהמצב שלו לגמרי גרוע עם מינוס בבנק אז עדיף גם לחזור בתשובה ו"לחיות את הקדושברוךהוא", כמו שעושים הרבה אנשים בשביל לפחות לקבל סיפוק מהציפייה ל"חיי העולם הבא"- גם זה יכול להיות פתרון.

בעיית האקזיסטנציאליזם היא בעיה חמורה בדורנו, בדור כל כך פרוץ ומגעיל שאין אפילו את הערך הבסיסי ביותר של הכבוד המשפחתי. כל הצעירים הללו שמדרדרים לסמים, הופכים לנרקומנים, זה קורה בגלל שאף אחד לא נותן להם מענה לגבי המשמעות בחיים ואיך להתמודד עם הטרור הפמינאצי. אפילו הממסד הדתי בימינו לא מסביר להם את הדברים האלה אלא דוחף להם תפילין ודברי תוכחה על זה שהם לא מתחתנים ברבנות על איזה שרמוטה מטונפת בת 30 שדורשת מינימום 1.90מ’+ (בזמן שהצעיר הדחוי בעצמו 1.50מ’ ולא עומד בדרישות שלה). בחורים במיטב שנותיהם במקום לצאת לרדוף אחרי הפרנסה נתקעים אצל ההורים עד גיל 30 מבלי להצליח למצוא אפילו בת זוג דובה שמנה, ובסוף גם מתאבדים מבלי שאף אחד ידבר על זה. לכן אני מביא כאן את הפתרון הזה חד משמעית, שלקח לי שנים של קריאה להגיע אליו. המשמעות של החיים היא לקבל את מיטב ההנאה האפשרית, לטווח הארוך. זה הכל. אפשר לזרוק לזבל את כל ספרי ה"מקובלים”, הפסיכולוגיה, הבודהיזם ושאר ניירות הטואלט שהממסד מנסה לדחוף בלי סוף בתור “פתרונות”.

בסופו של דבר כל גבר צריך אישה שתשרת אותו וטריטוריה מינימלית משלו כדי לאחסן אותה שם. אבל היות ואפילו את זה אין, אין שום סיבה לגברים היום ללכת על פי המוסר החברתי-דתי שמטרתו לבנות את החברה ולהמשיך לתחזק אותה כדי שכולם יהנו. אם אנחנו נמשיך להאמין שמשמעות החיים שלנו היא "גמילות חסדים,שירות בצבא,מיסים וכו’" אז היחידים שימשיכו להינות הם החטייאר הנואפים, הנשים היהודיות הרעות, והגויים שמזיינים אותן בכמויות. ואנחנו פשוט לא נשרוד הרבה זמן עם ערכים כאלה, כי המוסר החברתי עקום לגמרי ומהלל זנות, פירוק התא המשפחתי ושלילת כבוד הגבר היהודי בתור "מוסריות". הדרך היחידה לשרוד את השלטון הפמינאצי היא להתנגד למוסר המעוות הזה, לשכתב לעצמנו עמוק בראש שהסיבה היחידה לחיות היא ליהנות הכי הרבה שאפשר לטווח הארוך שמוקצב, כל אחד לפי שיקוליו האישיים. הדרך היחידה לשרוד היא להבין שהמטרה שלך בחיים היא להינות כמה שיותר, לטווח הארוך, ובצורה פרקטית.