מאת אנונימית בת 25

לפני כ4 חודשים, נפרדתי מבן הזוג איתו יצאתי כ3 שנים. במהלכן, היה טוב, אבל גם היו המון דברים שהפריעו. חשוב לי להתחיל שהבחור היה מאוד מכיל, תומך, חכם מאוד ובאמת איש נהדר. לא סבלתי איתו, אבל גם לא היה לי קל איתו.
היו לנו ריבים בעיקר על מקום המגורים, על ההתנהגות שלו, על כך שהזניח הכל (כולל את הקשר שלנו ואת עצמו) חוץ מאת העבודה שלו, בה השקיע המון (ברמה שהיה לו קשה מאוד לפנות זמן בשביל לראות אותי, אלא אם כן הייתי כבר במצב לא טוב מהריחוק הזה, ונפגשים רק כשהוא יכול). הריבים על המגורים השפיעו גם על הקשר שלי עם משפחתי, ולמרות שהוא ידע על המצב- הוא המשיך בשלו (מה שעוד יותר השפיע עליי) ומבחינתו- או שאני מתפשרת לטובתו או שצריך לחשוב על הקשר. הוא "לא אהב" שאני יוצאת עם ידידים לבד (ידידים של שנים), נוכחות של גבר הרתיעה אותו. היו הרבה דיבורים מבחינתי על כך שהוא השתנה, והוא הבטיח ו"נתן מילה" שישתנה, אבל השינוי היה מאוד קצר והוא חזר חזרה להרגליו.
רק כאשר נפרדנו, הוא התחיל להשתנות באמת לפי כל מה שביקשתי ממנו לאורך תקופה ארוכה. אנחנו עדיין בקשר טוב, אני מאוד שמחה על כך ומרגישה טוב שיש לי אותו עדיין בחיים. אני רואה את הדברים מהצד, ואני באמת תוהה אם יש מקום לחזור.
אני מצד אחד מאוד מתגעגעת לטוב שהיה, מצד שני מפחדת שהדברים רק נראים טוב, ושהוא ישתנה שוב בחזרה מהר מאוד.

קרדיט: נלקח מאתר אסקפיפל

https://www.askp.co.il/question/343892