לפני שנה וחצי התגרשתי וביום שהתגרשתי חזרתי לעבודה והעזתי להתחיל עם בחור מהעבודה שקטן ממני בעשר שנים. זה התחיל כרומן סוער שלא חשבתי שיגיע למשהו. עם הזמן הוא ואני התאהבנו אחד בשני עד מעל הראש. אני עם ילדים ולאט לאט הוא נכנס לי לחיים, לחיים של הילדים שלי בצורה מהממת, דאג לי, להם אהב אותי ולא עזב אותי לרגע לא בעבודה ולא בחיים. המשפחה שלו לא אהבה אותי מהתחלה כי אני גרושה עם ילדים וגדולה ממנו אבל המשכנו להיות ביחד והוא פתח לי את הלב ואמר לי שאני האישה של החיים שלו והוא אוהב רותי ואת הילדים שלי ואנחנו הכל בשבילו. אחרי שבעה חודשים תכננו לגור ביחד, יום לפני המעבר הודענו למשפחה שלו והם עשו פיצוץ גדול. אסרו עליו לראות אותי והןא למרות שאמר לי שהמשפחה שלו לא תגרום לו לעזוב אותי התרחק. הוא רצה להיפרד ממני ואני נשברתי והתחננתי. הוא הסכים שנמשיך בסתר בלי שהם ידעו והם כל היום בודקים אם אני באה אליו או בקשר איתו. הוא כבר לא מדבר איתי על עתיד, לא חוקח אותי בחשבון ביום יום שלו, לא מתקשר רק כותב לי הודעות. בעבודה הוא לא רוצה שנתראה בזמן שפעם היינו בלתי נפרדים. הוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי כמו פעם שהוא לא רוצה זוגיות שהוא לעולם לא יוותר על המשפחה שלו ואני, במקום לעוף מהקשר הזה לא מסוגלת להתנתק , סופגת הגל וממשיכה ללחוץ, אני מרגישה שאם אני אלך אני אשבר ואתמוטט, ניסיתי והרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד. קל להגיד תלכי משם וההיגיון אומר לי גם אבל אני לא מסוגלת ועצם זה שאני שם ורואה את היחס זה גומר אותי אבל אני לא מצליחה. אין לי חיים, אין לי כל כך חברות הוא היה הכל בשבילי כל השנה הזאת אני מרגישה אבודה, שאני משתגעת , אני לא מצליחה לתפקד. שלשום אבא שלו ראה אותי נכנסת לדירה שלו, הם שלחו לו הודעות שהם בוכים בסלון ושיזרוק את האשפה שאני כי אני לא לרמה שלו והוא הרגיע אותם ואמר להם שסתם באתי ושאין כלום ושהוא ילך איתם לרב כי הם רוצים ולא יפגע בהם שוב ואני רואה את זה יום יום שהוא איתי אבל בעצם לא איתי, אני לא יודעת מה הוא מתכנן מה הוא קובע אני כבר לא חלק מכלום רק אם אנחנו בבית אז אנחנו ביחד או אצלי או אצלו.