מאת בדויה בת 25
היי, כרקע בת 25 חוויתי בעברי קשרי בגידות, אלימות פיזית(קשר אחד) יחד עם יחסים לא בהסכמה. יש לי היסטוריה מאוד נוראית ובאמת מגיל 18 השתתקתי עד גיל 24, היום אני מפענחת את המקרים לומדת מהם ומתגברת על הפחדים. אבל בזמן שניסיתי לא להתמודד, אני נכנסתי להתמכרות מול משחקי מחשב קשה. ברמה שתמיד שהתחלתי לחשוב על הדברים , נתקפתי חרדה וכדי לשכוח שיחקתי. היו ימים שלא אכלתי, היו ימים שלא התקלחתי והדיכאון עם הקורונה גם גרם לי לנשור מהלימודים באוניברסיטה. הייתי לבד במשך שנתיים וניתקתי קשר עם ההורים. יום אחד שכבר איבדתי הכל, פתחתי הכל מול האוניברסיטה, מול ההורים ומול החברים. ההורים לקחו אותי וטיפלו בי והיום אני לא נוגעת במשחקי מחשב, אני מתמקדת בלימודים, בטיפוח שלי וטיפוח הקשר עם ההורים. בין המשחקים, הכרתי בחור, מאז הפרישה הבטחתי לעצמי שכל דבר שקשור למשחקים לא אגע, כי ברגע שאני נוגעת, אני שוב נופלת לשעות וימים וזורקת את כל האחריות, אפילו שמישהו מזכיר לי משחק אני מתחילה להסתכל על סרטונים ובום, יום שלם נשכח.
והכרתי בחור והסברתי לו את מצבי בהכי פתוח כי הוא התעקש שנצא ואני ראיתי בו מעבר . הסברתי שמשחקי מחשב זה קו אדום, זה הרס אותי את העתיד שלי ואני לא יכולה שזה יהיה לידי. והוא הבטיח לי שלא יגע. באמת אני מוכנה שיצא עם ידידות, מסיבות הכל, רק לא משחקי מחשב, זה מקריס אותי, אני רושמת את זה בוכה ונזכרת בכל החיים שהחסרתי.
ומפה לשם.. הבחור בן 27 בלי תואר, בלי שאיפות כמעט גר אצל ההורים ואין לו רישיון. בתחילת הקשר הבטיח שלא יגע במשחקים והוא כמוני יקום ויעבוד על עצמו כי הוא רואה עתיד איתי. מפה לשם חודשיים מרח אותי שהוא יעשה תאוריה ושהוא עדיין לומד. מסתבר שיחק ואפילו הסתיר ממני, (אמרתי לו שלפחות שיספר לי, ואני לא אכעס אבל אני אבין מאיפה הריחוק שלו) והוא החליט להסתיר ממני. ובקיצור לא עשה כלום. הוא כל היום אומר לי שהוא חולם לגור ביחד, ואומר כשנגור ביחד כל ההרגלי םהרעים שלו יפסיקו. הוא טוען ששיקר לי ושיחק כי הוא בדיכאון כי לא נפגשנו כי אני בתקופת מבחנים. אני פשוט חוששת שהוא לא כמוני וזהו.
אני היום לומדת שנה שנייה בתואר בהנדסה, לומדת תכנות בקורס נוסף שלקחתי, התחלתי עבודה של לימוד לבגרויות דרך חברה מסויימת, עושה ספורט, נפגשת עם חברים והכי חשוב לי, בקשר טוב עם ההורים. ואני מתוסכלת מהבן זוג שלי, שהוא לא כמוני. אני אמורה לסוע אליו ביום הולדת שלי לחגוג אצלו בבית יום הולדת (גר שעתיים ממני) כי אין לו רישיון אפילו.
למה אני מתלבטת עוד עליו? כי אם הוא שיקר לי במשחקים, גם אם נתרחק הוא לא ילך לבגוד , וזה משאיר אותי בפינה בטוחה ממה שהרגשתי בעבר, כי הוא יכול באמת להשתנות ואני מאמינה, כי הוא מתוק והוא גם מאותה עדה כמוני ולכן יש הרבה במשותף. וגם המין אצלנו לא רע. יותר טוב ממה שחוויתי עד היום זה בטוח.
קרדיט: נלקח מאתר אסקפיפל
את בסך הכל משלמת את המחיר על המעשים שלך וגם על המעשים של הנשים שהיו לפנייך.
את חווה בגידות כי היום גברים, כולל אני, מאוד מפחדים להתמסד. כל אחת מתגרשת מתי שנמאס לה, ולא מעניין אותה ההקרבה שמשקיע גבר בנישואין. אני אפילו לא מדבר על העוול של הנשים שעושקות גברים, אלא רק על הנטישות.
ובנוסף, כנראה שהלכת על גברים רעים. אני כל יום רואה את זה, איך אתן דוחות גברים טובות והולכות דווקא לבאד בויז. אז זה שעכשיו את מבוגרת כבר (סורי, גברים בסתר תמיד ישמרו לך טינה על זה שהיית עם אחרים בשנותייך הטובות ואילו את הזיקנה לממן לך את הפנסיה השארת לו)... בואי נדבר דוגרי טוב?
אף אחד כבר לא יפרנס אותך בשמחה ובתושייה. רק עצם המחשבה שהיית עם אחרים ולו השארת את השנים הגרועות, זה מפחית מהגבריות שלו מאוד מאוד. את פשוט צריכה להשאר ולשאת במחיר של מה שעשית ומה שהנשים לפנייך עשו.
האופציה האחרת היא חתולים. אין לך יותר אופציות
תשובתך