מאת אריאל בת 18
היי אני וחבר שלי בזוגיות שנתיים ולפני חמישה חודשים הוא התגייס לצבא .. בהתחלה היה בסדר והתרגלתי דיי לעניין עברנו את הטירונות ועכשיו הוא בהכשרה (הוא בסיירת) ואני בכיתה יב , בחודש האחרון אני מרגישה חוסר אכפתיות מטורף , זה התחיל אחריי שרבנו פיצוצים באוטו שלו ברמה שנפרדנו אבל אחרי שיחה חזרנו . אחרי זה אני מרגישה חוסר אכפתיות והתירוץ שלו לזה : אני לא יכול לדבר בפתיחות בגלל שיש ליידי תמיד אנשים , אין לי זמן , וכו וכו.. זה מעצבן אותי התירוצים כי יש לי חברות שחבר שלהן בדובדבן ובסיירת מטכל ויש להם זמן אליהן ורושמים הודעות לפחות . קשה לי שאני שולחת לו מגילות והודעות חמודות לחזק אותו והוא שולח לי פאקינג סטיקרים ! זה מה שיש לו לאמר לי פשוט אין הדדיות . הייתי חולה בדלקת והוא רושם לי תרגישי טוב קטנה ומעבר לזה שום דבר .. קשה לי באמת שזה הדבר היחיד שמחזיק את הזוגיות בצבא ובמרחק כה רחוק , מילים חמות ופרגונים ומילים חמודות , אין אין לי את זה ואני מאבדת את זה ואשכרה מרגישה שאין לי חבר ..
אני לא רוצה לאבד אותו לא רוצה לוותר אבל מצד שני אני בהתלבטויות אם שווה לי את הדאגות , הלחץ , האכילת סרטים הזאת בגיל הזה .. ומצד שני אני לא רוצה לוותר אנחנו שנתיים זה לא מעט זמן ואני אוהבת אותו ככ אבל הוא חייב לשנות את זה , גם שאנחנו רבים בצבא מתווכחים הוא מנתק והולך לישון ואז הולכים לישון בעניינים לא פתורים .. אין לי כוח באמת לא יודעת מה לעשות . אשמח לעצות מה לעשות כי כבר אין לי רעיונות וקשה לי רצח
קרדיט: נלקח מאתר אסקפיפל
עוד ישראלית ע ל ו ק ה.
הבן אדם מגן עליך, משרת בצבא ויש כל כך הרבה אויבים צמאי דם שרוצים להש1מיד אותנו גם מבחוץ גם מבפנים. אבל עוד מצפה שהוא יטפל בך ויתן תמיכה.
את זו שאמורה לתת לו תמיכה. כל העולם החילוני אתם כולכם פשוט ממזרים אם את לא רואה מה לא בסדר כאן, והאמת שזה לא ככ אשמתך אלא אשמת ההורים הממזרים שלך ששולחים אותך למערכת בה נשים הולכות במכנסיים ומשרתות בצבא.
את בדרך מהירה להיות הומלסית עם ערימה של חתולים במדינת פלסטין ויתומה אחרי שערבים צמאי דם ר צ ח ו את ההורים שלך. כן, זו המציאות המרה.
תשובתך