אני איש פשוט, לא מבין יותר מדי במוזיקה ישראלית. ברוך השם, ניצלתי מהזוהמה הזו. אבל לאחרונה נתקלתי בשיר יחסית עתיק יומין בו אישה יהודיה מענטזת בגרונה על איך שהיא שכבה עם ערבי בדואי. השיר היה מלווה בסרטון בו מוצג כיצד היא הלכה לבושה לא צנועה למדבר לחפש טרמפים, ובסוף בורחת לבדואים. שם גברים ערבים מביאים לה מתנות והיא מתאסלמת.
לשיר קוראים "יד ענוגה" ומסתבר שהסולנית עופרה חזה(1957-2000) ביצעה רק גרסת כיסוי לשיר שקיים עוד משנת 1906 ונכתב בידי "זלמן שניאור". במקורו, השיר מדבר על צניעות ונכתב בידי המשורר על אימו.
אך ישראליות כהרגלן, לשכב עם ערבים ולדחות גברים יהודים. עופרה חזה מסתבר הפכה אותו לסיפור בו היא שוכבת עם ערבים בדואים, כפי שניתן לראות בסרטון. הלכה לחגיגה בטבע, ראתה בדואי באופק על סוס והלכה לענג אותו. כנראה שגם באותם הימים, "יד ענוגה" מבחינת הישראליות זו יד שנגעה בבולבולים של ערבים למרבין.
שימו לב טוב טוב בסרטון של עופרה חזה איך הערבי מפנק אותה בתכשיטים ומתנות והיא משחקת אותה קשה להשגה. "ידי ענוגה, תן עוד כסף", זה ככל הנראה המסר שמנסים להעביר לנו. בדיוק כמו היום, שהנשים היהודיות הולכות בדווקא לערבים. הערבים מפנקים אותן בכסף, ואת היהודים הן משאירות בצד להיות לבד להלחם על הפירורים.
פשפשתי עוד קצת, וראיתי שגם זוהר ארגוב(1955-1987) ביצע קאבר לשיר "יד ענוגה". אלא שהפעם מהות השיר שונה לגמרי: מדובר בשיר שהוקדש לאמא צנועה, נאמנה לאבא, שידעה רק גבר אחד בכל החיים שלה ונשארה בבית לגדל ילדים. את האגו שלה היא מקבלת מהילדים שנושקים לידיה- ובאמת מגיע לה.
אז מצד אחד אנחנו רואים את זוהר ארגוב שר את אותו השיר, ומדבר על אמא קדושה ששמרה בתולין לבעלה. ומצד שני, את אותו השיר מעכרת זמרת ישראלית עופרה חזה בת זמנו בהיפוך הגמור. מבחינתה נושא השיר זה שרלילה שברחה לערבים ומשחקת את עצמה קשה להשגה. מבחינתה היד שלה ענוגה, האגו שלה גבוה, בגלל והערבים מביאים לה כסף ומתנות. גברים יהודים זו בכלל לא אופציה בשבילה.
שמע סיפור משבוע שעבר באחת מהפיצריות במרכז העיר בירושלים יש עובד ערבי בן זונה קוראים לו מוחמד(שם בדוי) שם כל הזמן מנסה לדוג עוד יהודיות , אני שומע שיחה שלו עם חבר שלו בא לשם לדבר איתו בן 21 מתרברב לחבר שלו שיש לו כבר 7 חברות יהודיות בכיס " בשבת יהודית(שם בדוי) מתקשרת אלי אומרת ההורים שלה יצאו לכמה שעות יאלה אתה יכול לבוא באתי התחלנו להתנשק ואז היא מתחילה למצוץ לי אח"כ אומרת בוא אני אשים לך את הקונדום, פתאום אני רואה הארנק שלי לא עלי שכחתי בבית , ניסיתי לשכנע היא לא רצתה בלי , אמרתי לה בואי נחפש בארון של אבא שלך בטוח יש שם , לא רצתה שכנעתי אותה אמרתי לה לא ירגישו כלום בסוף הסכימה הראתה לי איפה חיפשנו – מלא כסף יש למניאק הזה אני אומר לך ומלא תכשיטים לאמא שלה אפילו גראס רפואי היה לו שם בארון ,בסוף מצאתי חבילה אמרתי לה את רואה אמרתי לך בטוח יש , ניסתה להלביש עלי את זה איזה קונדומים קטנים אמרתי לה את רואה יש לי זין פי שתיים מאבא שלך אצלכם אין כאלה דברים , שכבנו איזה שעה, ואי היא מתה עלי אחי היא בסרט שהיא היחידה שלי " ערבי מסריח אני בכיתי אחרי ששמעתי את זה גם ארחו אותו בבית שלהם גם גנב להם את הבת גם צחק עלינו ובייש אותם והבחורה הזו לא מרגישה את זה בכלל עכשו הוא גם יודע איך לגנוב להם ומה יש לגנוב מהמשפחה האומללה הזו במהירות הכי גדולה
ציטוט רנדומלי של יהודי אנונימי מגיב מהרשת
היום החוצפה של הנשים הישראליות עלתה כמה הילוכים, כפי שניתן לראות בציטוט. למרות שיש אלפי גברים יהודים רווקים שמתחננים לזיווג היום בישראל, יהודית הישראלית הולכת בדווקא לערבי. לערבי הזה יש עוד 7 יהודיות שהוא משתגל איתן במקביל, וזה קורה בזמן שרוב היהודים היום ימכרו אפילו את הכלייה שלהם בשביל שאיזה שרלילה תסתכל לכיוון שלהם. את המאבק על התרבות ניצחו הנשים היהודיות החצופות.
אותו השיר מ1906 "יד ענוגה" הוא סתם דוגמא טובה, מפני שניתן לראות במהלך השנים איך ביצעו אותו אמנים/ות שונים. וכמובן כל אחד נתן לשיר את רחשי ליבו. זוהר ארגוב הבדדניק התגעגע לאמא הצנועה שלו, ועופרה חזה התגאתה בתכשיטים שהצליחה לעשוק מערבים ידה ה"ענוגה".
ובמבט קדימה של כמה עשרות שנים, נראה שבמאבק התרבותי הזה ניצחו הנשים. היום כבר מעטים הילדים שיעזו לנשק את היד של אמא שלהם כמו היהודים של המאה הקודמת וכמו זוהר ארגוב. קשה מאוד למצוא ילדים שמעריכים את אמא שלהם, ובצדק.
הילדים של היום גדלים על טלויזיה וסדרות, מפני שהאמהות "חזקות ועצמאיות". הם רואים בטלויזיה מה הבנות עושות, וברחוב. הם רואים שהבנות מטיילות "ברחובות של תל אביב" עם בגדים לא צנועים, כפי שמתארת עדן בן זקן. ואז כשהרב אומר לנשק את היד של אמא הילד מוותר, ובצדק. לך תדע איפה היתה ה"יד הענוגה" הזו לפני שהאמא התחתנה.
כדי שיד באמת תהיה "ענוגה", וכדי שבאמת יהיה אפשר לנשק ידיים של אמהות כמו פעם, קודם כל אנחנו צריכים לדעת שהיא לא היתה בכל מיני מקומות. ובמיוחד לא אצל ערבים. אבל למרבה הפלא, במקום לנסות לשקם את האמון שלנו בהן, ממשיכות הנשים היהודיות להלל שירים כאלה שמעודדים השתרללות.
כל מיני "מלכות" ו"נסיכות" למיניהן שהתרבו במדינתנו, מדינת פמיניסטאן. כעת התיקון הוא קשה, וכנראה גם שבלתי אפשרי. פעם הן היו מענטזות לנו ש"ידן ענוגה" למרות ששכבה עם ערבים תמורת תכשיטים, כפי שמוצג בסרטון של עופרה חזה. אבל היום כבר הן לא צריכות אפילו לשכנע אותנו ש"ידן ענוגה", כי מבחינתן למרות שהיה לכל אחת מהן מספר תלת ספרתי של אקסים ויזיזים, כל אחת מהן "מלכה נסיכה".
עם ידיים כאלה "ענוגות" ש"עינגו" כבר כל מאן דבעי, כולל מחבלים, ואולי אפילו חיות, אין כבר טעם לחפש אישה יהודיה. קדושה אין בהן, והן יצרו לעצמן פה תרבות של "עינוג" איברי מחבלים ערבים. את הגברים שמנסים לעצור את העניין הן מייד משתיקות, וחוזרות לענג בידיהן ה"ענוגות" את איברי צ'אד וטיירון.